Daf 57b
וְלָמַדְנוּ עֲשָׂרָה לְחָמֵץ עֲשָׂרָה לְמַצָּה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ נֶגֶד חָמֵץ הָבֵא מַצָּה
Rachi (non traduit)
למדנו עשרה. עשרונות לחמץ דהא י' חלות למודות בה בג''ש מתרומת מעשר מה תרומת מעשר אחד מעשר אף תרומת תודה והקריב ממנו אחד מכל קרבן מכל מין תרומה לה' אחד מעשר הרי י' חלות ובהיקש תביאו למדנו שהחלה עשרון הרי למדנו י' עשרונות לחמץ הימנו ודבר אחר י' חלות למדנו בהן כבר ובהיקש הן למידות עשרון לחלה:
עשרה. עשרון לשלשת מינין שבמצה מניין:
ת''ל על חלת לחם חמץ. מנה הכתוב מינין שבמצה וכתב אחריהן על חלת לחם חמץ הרי היקש אלמא חמץ שלמדנו בו עשרה עשרונות בהימנו ודבר אחר חוזר ומלמד על המצה בהיקש עשרה עשרונות:
תביאו רבויא הוא לרבות חמץ שבתודה שכל שתים שבו יהו שתים עשרונים והוי כמאן דכתיב בגופיה בלחמי תודה ולאו משתי הלחם גמרי והיכי דמי דליהוי הימנו ודבר אחר כגון אי איתקוש חמץ דתודה לשתי הלחם בקרא אחרינא דלא מפרש בה עשרון לחלה וילפינן תודה משתי הלחם בהיקש לעשרון לחלה ובדידיה כתיבי עשר חלות:
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר (לָא) הָוֵי הֶיקֵּשׁ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר תָּבִיאוּ יַתִּירָא הִיא
הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל מַאן תַּנָּא אָמַר רַב יוֹסֵף רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר [בֶּן עֲזַרְיָה] אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן בְּלַיְלָה [הַזֶּה] וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה
Rachi (non traduit)
מאן תנא. דאינו נאכל אלא עד חצות:
מַה לְהַלָּן עַד חֲצוֹת אַף כָּאן עַד חֲצוֹת
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וַאֲכַלְתֶּם אוֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן עַד שְׁעַת חִפָּזוֹן
Rachi (non traduit)
עד שעת חפזון. שהם נחפזים ללכת והיינו לאור הבוקר כדכתיב (שמות י''ב:
כ''ב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר:
אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר בַּלַּיְלָה הַזֶּה שֶׁיָּכוֹל יְהֵא כְּכָל הַקֳּדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִים בְּיוֹם תַּלְמוּד לוֹמַר בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה יְהֵא נֶאֱכָל וְאֵינוֹ נֶאֱכָל בְּיוֹם
Rachi (non traduit)
יכול יהא נאכל כשאר כל הקדשים. ביום זביחתו קודם שתחשך יתחיל לאוכלו אם ירצה ת''ל כו':
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וּמִמַּאי דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וּדְאוֹרָיְיתָא דִּלְמָא דְּרַבָּנַן וּלְהַרְחִיק מִן הָעֲבֵירָה אִם כֵּן מַאי אֶלָּא עַד חֲצוֹת [אֶלָּא] כִּי הָתָם מָה הָתָם דְּאוֹרָיְיתָא אַף כָּאן נָמֵי דְּאוֹרָיְיתָא
Rachi (non traduit)
להרחיק את האדם. כדתנן בכולהו עד חצות:
א''כ מאי אלא. ליתני ונאכל עד חצות כדתנא בכולהו:
כי התם. דומיא דלילה ומנוייו וצלי תנייה דהוו דאורייתא איבעית אימא לא גרסינן וה''ג א''כ מאי אלא כי התם מה התם דאורייתא כו':
Tossefoth (non traduit)
להרחיק מן העבירה. לנאכלין לשני ימים ולילה אחד לא עשו חכמים הרחקה עד חצות דניכר הוא מתי יהיה שקיעת החמה אבל בלילה אינו ניכר:
ואיבעית אימא כי התם כו'. בקונטרס לא גרס ואיבעית אימא ויש לפרש דדייק מדלא קתני עד חצות לבסוף ותני ליה באמצע ש''מ דהוי דאורייתא כמו לילה ומנוייו וצלי ויש לדקדק דהלכה כר' אלעזר בן עזריה דסתם לן תנא כוותיה במתני' ובערבי פסחים (פסחים קכ:) ובפ''ק דברכות (דף ט.) וצריך ליזהר אמצה משום דקאמר רבא בסוף ערבי פסחים אכל מצה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו [ועיין תוספות פסחים קכ:
ד''ה אמר רבא ותוספות מגילה כא.
ד''ה לאיתויי]:
הֲדַרַן עֲלָךְ אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן
אִי מָה לְהַלָּן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים אַף כָּאן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים תַּלְמוּד לוֹמַר תִּהְיֶינָה
Rachi (non traduit)
אי מה להלן. אלו שני עשרונים אף אלו כל י' חלות שבה שני עשרונים:
ת''ל תהיינה. התם מפרש מאי למודה בפ' התודה:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא חוּץ מִפְּנִים בְּחַד זִימְנָא גְּמִיר
Rachi (non traduit)
ה''ג ואיבעית אימא חוץ מפנים בחד זימנא גמיר. והכי איתא בסדר יומא בפרק הוציאו לו (יומא דף נז.) כלומר נהי נמי דהיקש מקומות כהיקש בהמות הואיל והיקש צורך פנים הוא אפ''ה לא דמי לההוא דלעיל דאילו היכל כולה מילתא בעי למילף מפנים ואיידי דניתן היקש לידרש בדברים המפורשים בפנים כמו למטה בפר ולמעלה בשעיר נדרש ולמד בבת אחת ובא אף מה שלמד בפנים בהיקש עמו וגבי היקש דלעיל נמי אם כתוב בתודה והוקש בכור לתודה ללמוד לו חזה ושוק ולמדתה בהיקש אי הוי הוקש בכור לתודה עצמה והיה למד ממנה תנופת חזה ושוק ואכילת יום ולילה דמתוך שיכולה ללמוד עליו זמן לאכילה שהוא כתוב בה מלמדת נמי עליו תנופת חזה ושוק אבל השתא לתודה עצמה לא הקישה הכתוב אלא לחזה ושוק שבתודה ובתודה עצמה לא למדתה אלא בהיקש:
Tossefoth (non traduit)
ואיבעית אימא חוץ מפנים בחדא זימנא גמיר. פירש בקונטרס דכולה מילתא דהיכל בעי למילף מפנים ואיידי דניתן היקש לדרוש בדברים המפורשים בפנים כגון למטה בפר ולמעלה בשעיר נדרוש ולמד בבת אחת אף הלמד בפנים בהיקש עמו וגבי היקש דלעיל נמי אם היינו צריכין ללמוד לבכור תנופת חזה ושוק וזמן אכילה והוקש בכור לתודה עצמה ללמוד שתיהן ממנה מתוך שתודה מלמדת עליו זמן אכילה דכתיב בה מלמדת עליו נמי חזה ושוק שלמדתו בהיקש משלמים אבל עכשיו שלא הוקש לתודה אלא לחזה ושוק וללמוד ממנו זמן אכילה לבדו אם אתה אומר לחזה ושוק של תודה הקישו הכתוב בו עצמו לא למדו בתודה אלא בהיקש ע''כ לשון הקונט' וקשה לפירושו מהא דאמר לעיל (זבחים דף מט:) דיותרת ושתי הכליות דעבודת כוכבים הוי דבר הלמד בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש אע''ג דכתיבא ההיא היקשא לדברים דכתיבי בפר העלם גופיה כגון הזאות וכמה דברים ולא אמרי' בחד זימנא גמיר ועוד אמרי' לעיל (זבחים דף נה.) דלא ילפינן זבחי שלמי ציבור לצפון מחטאת משום דהוי דבר הבא בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש אף על גב דצריכא ההיא וילפינן בהיקשא [דנאכל לזכרי כהונה] ותי' ר''י דמאחת למעלה דכתיב בשעיר יליף מבחוץ בין בפר בין בשעיר דהכי משמע וכן יעשה בחוץ בין בפר בין בשעיר וכן בשבע דלמטה דכתיבי בפר בפנים ילפינן (בין) בחוץ בין בפר [בין] בשעיר כלומר בכל הבהמות ורבינו חננאל פירש בפרק הוציאו לו (יומא נז.) בחדא זימנא גמיר דכי גמרינן שיהיו כל עשיותיו שוות בין בפנים בין בחוץ שכל הזאות שיעשו מהם בכל מקום שיהיו שוות ואית ספרים דגרסי חוץ ופנים בחד זימנא גמר:
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר [לָא] הָוֵי הֶיקֵּשׁ הַיְינוּ דִּכְתִיב מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה
Rachi (non traduit)
היינו דכתיב ממושבותיכם וגו'. גבי שתי הלחם דעצרת כתיב והוצרכנו במסכת מנחות (דף עז:) ללמוד מהם כמה עשרונות יש בלחמי תודה ובגופה נכתב י' חלות בכל מין אבל לא נתפרש מכמה היא החלה ומייתי לה לחלות חמץ שבתודה משתי הלחם שאף הן חמץ והכתוב הקיש כל הבאות של חמץ שיהיו שוות ומקרא יתירא דתביאו ילפי' לה דלא איצטריך דכתיב והקרבתם מנחה חדשה ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ולא איצטריך תביאו מה ת''ל תביאו כל חמץ שאתה מביא ממקום אחר יהא כזה עשרון לחלה כדכתיב שתים שני עשרונים:
Tossefoth (non traduit)
היינו דכתיב ממושבותיכם תביאו. גבי שתי הלחם כתיב וילפינן מינה חלות חמץ לתודה דמה כאן בשתי הלחם עשרון לחלה אף כאן חמץ שבתודה עשרון לחלה ומנין חלות שבתודה ילפינן דהוו עשר בג''ש דתרומה תרומה מתרומת מעשר אלמא איכא י' עשרונות לי' חלות של חמץ והדר ילפינן מיניה מחמץ דכנגד חמץ הבא מצה והוו להו י' עשרונות לג' מינים של מצה דהיינו ג' עשרון ושליש לכל מין חלה וחלה של מצה ואע''ג דמנין של חלות לאו בגופיה דחמץ כתיב חשיב ליה בחמץ כדפירש בקונטרס משום דדבר הלמד בג''ש חוזר ומלמד בהיקש א''נ משום דתרומת מעשר חולין הוא א''נ משום דפריך בפ' התודה (מנחות עז:) ואימא ב' עשרונות ותו לא כשתי הלחם וקאמר ת''ל תהיינה וגרסי' התם מאי תלמודא אמר ר' יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב עשרה עשרונות דבר הכתוב ומריבוי ב' יודין דריש דחד יו''ד יתיר משמע עשרה ומסתברא דהאי יו''ד דתהיינה אלחמי תודה קאי דאי אשתי הלחם שתים שתי עשרונים כתיב והיינו הימנו ודבר אחר די' עשרונות בדידיה כתיב דתהיינה משמע י' חלות ועשרון מתביאו קא יליף ובלשון אחרון פירש בקונט' במנחות (גז''ש) ואית ספרים דגרסי התם אמר רב יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב ותו לא ול''ג עשר עשרונות דבר הכתוב ודריש משום דתהיינה מיעוטא הוא דמשמע הני דוקא שני עשרונים ולא אחר שני עשרונות וכ''נ דיו''ד לא מייתינן למידרש דכמו שיאמר מתעשה לשון יחיד תעשינה לשון רבים כך יאמר מתהיה תהיינה יו''ד אחת של עיקר ויו''ד אחת של שימוש ואם תאמר ומג''ש דתרומת מעשר היכי יליף לי' חלות דלמא עביד חדא חלה אחת גדולה ויטול הימנה פרוסה לתרומה וי''ל דהא אמרינן (פסחים דף לז:) אחד שלא יטול פרוסה ועוד דרשינן התם שיהו כל הקרבנות שוין אלמא דבעי להנך חלות דליהוו כחלות של תרומה:
שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר תָּבִיאוּ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר תָּבִיאוּ כֹּל שֶׁאַתָּה מֵבִיא מִמָּקוֹם (לְמָקוֹם) אַחֵר הֲרֵי הוּא כָּזֶה מַה לְּהַלָּן עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה אַף כָּאן עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה
Alternatively, [the sprinklings] without [in the Hekal] are directly inferred from [those ] within [the Holy of Holies]. (1) On the view that it does not (2) constitute a Hekkesh, it is well: hence it is written, Ye shall bring out of your dwellings [two] wave-loaves [of two tenth parts of an ephah etc]: (3) Now, ‘ye shall bring’ need not be said; (4) what then does ‘ye shall bring’ teach? Whatever you bring on another occasion (5) must be like this: as here a tenth [of an ephah] is used for hallah, so there (6) too a tenth is required for hallah. If so, as here two tenths are required, so there too two tenths are required? Therefore Scripture states, they shall be [of fine flour]. (7) We have thus learnt ten [tenths] for leavened [loaves]. Whence do we know ten [tenths] for unleavened loaves? Because it says, With cakes of leavened bread [he shall present his offering with the sacrifice of his peaceoffering for thanksgiving] (8) [which intimates,] Bring an equal quantity of unleavened as of leavened. (9) But on the view that it constitutes a Hekkesh, what can be said? (10) — ‘Ye shall bring’ is superfluous. (11) THE PASSOVER-OFFERING IS EATEN ONLY [etc]. Which Tanna [rules thus]? — Said R. Joseph, It is R. Eleazar b. ‘Azariah. For it was taught, R. Eleazar b. ‘Azariah said, [And they shall eat the flesh] in the night (12) is stated here, whilst elsewhere it is stated, For I will go through the land of Egypt in that night: (13) just as there it means by midnight, so here too it means by midnight. Said R. Akiba to him: Yet surely it is already stated, [and ye shall eat it] in haste, (14) [implying] until the time of haste? (15) If so, what is taught by ‘in that night’? You might think that it is like all [other] sacrifices, which are eaten by day: therefore it is stated ‘in [that] night’: it is eaten by night, but it may not be eaten by day. Said Abaye to him [R. Joseph]: How do you know that [the author of our Mishnah is] R. Eleazar b. ‘Azariah, while [the law is] Biblical. Perhaps the law is Rabbinical only, [the reason being] to prevent transgression? (16) — If so, why state, ONLY UNTIL MIDNIGHT? (17) But it means, It is as the other laws; (18) as those are Biblical, so is this Biblical. (19)

(1). And not via the animals at all.
(2). Emended text (Bah, Sh. M.).
(3). Lev. XXIII, 17.
(4). The text could read: And ye shall present a new offering unto the Lord (v. 16) out of your dwellings, etc.
(5). Lit., ‘from another place’.
(6). Lit., ‘as there... so here.’ The hallah (unleavened loaf) brought on another occasion (v. n. 4) is referred to as ‘here’, as that is the actual subject being discussed.
(7). Ibid. For the interpretation of this v. Men. 78a top.
(8). Lev. VII, 13.
(9). The preceding verses read: Then he shall offer... unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes mingled with oil. When this is followed by ‘ With cakes of leavened bread’, etc., it yields a Hekkesh, whence we learn that the weight of the former must be the same as that of the latter.
(10). The wave-loaves brought on Pentecost were made of a tenth of an ephah of flour, and they were leavened. Now, the thanks-offering was accompanied by four kinds of loaves; v. Lev. VII, 12-14. These included a set of leavened loaves (the other three kinds were unleavened), but neither the actual number of each kind nor their weight is stated. By means of a gezerah shawah the Talmud deduces that there were the loaves of each kind, and from the superfluous ‘ye shall bring’ it infers that the leavened loaves were each to be made of a tenth of an ephah (these are those brought ‘on another occasion’), just like the two wave-loaves, so that ten tenths were required for all. Thus the number is not deduced by a Hekkesh but by a gezerah shawah, which is regarded as being explicitly stated in the subject itself, while the weight is learned by a Hekkesh (the superfluous ‘ye shall bring’). Then the Talmud infers by another Hekkesh that the weight of the unleavened loaves is the same (v. preceding note). The difficulty then is the same as the preceding on the number of sprinklings (v. p. 287, n. 3).
(11). Hence the fact that the loaves of the thanksoffering require a tenth of an ephah each is not regarded as an inference by a Hekkesh, but as though it were explicitly stated.
(12). Ex. XII, 8.
(13). Ibid. 12.
(14). Ibid, 11.
(15). I.e., when they had to make haste to leave Egypt, which was in the morning.
(16). Possibly this Tanna holds that by Scriptural law it may be eaten until morning, yet he gives the limit of midnight so as to make sure that one will not transgress by eating it in the morning.
(17). He should state, And it is eaten until midnight.
(18). Lit., ‘as there’. Sc. that it may only be eaten roast and by registered persons.
(19). Hence its author must be R. Eleazar b. ‘Azariah.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source